<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ז ח"ב</h1>
<h2>דף יא.</h2>
שותפין מאחר שנתרצו לחלוק אתה תקח חלק פלוני ואני חלק פלוני אינו צריך שיתן רשות לחבירו בלך חזק וקני ואם הלך והחזיק בחלקו אפילו בלא רשות קנה הוא וקנה חבירו כי בעלמא המחזיק בלא רשות אינה חזקה עד שיאמר לו לך חזק וקני אבל בכאן יש לו חלק בדבר כך כתבו התוספות בתרא. זבל שבחצר השותפין חולקין אותו לפי פתחים ואם היה מאנשים שנתאכסנו שם חולקין אותו לפי בני אדם ואכסניא מתחלקת לפי בני אדם יש מי שפירש זבל של בני אכסניא שדרך האכסניים להניח שם דברים שעושין זבל או פכים קטנים אז חולקין אותו בני אכסניא לפי בני אדם בתרא. אין חולקין החצר עד שיהיה ד' אמות לזה וד' אמות לזה חו' משל פתחים שיש לכל פתח ד' אמות ולא את השדה עד שיהיה בו לכל אחד כדי ליטפל בו לעובדו לפי המקום לפי מה שחשובין שם הקרקעות פי' לכל הפחות עבוד' יום אחד וכן אין חולקין גנה ולא בית ולא שובך ולא מרחץ ולא טלית ולא פלטרי' ולא בית הבד עד שיהא להם כדאי לזה וכדאי לזה. ואם שניהם רוצים אפי' פחות מכאן יחלוקו, אבל ספר של גוילים ויש בו כ"ד ספרים אפילו שניהם רוצי' לא יחלוקו. וכתב הרא"ש וכל זה כשהאח' משתמש קודם חלוקה בחלק חבירו מאחר שאינו יכול להשתמש בחלקו המגיעו כל אחד יאמר אני רוצה להשתמש בכולו אבל אם כל אחד מכיר חלקו ואין לו רשות להשתמש בשל חבירו ואפילו פחות מכשיעור חולקין וכן כתב אבן מאגש ואם ידוע חלק כל אחד כופין לחלוק. (ופירוש אלו הד' אמות תמצא בדיני יתומים). וספרים אם הם בשני כרכים יחלוקו אם שניהם רוצין אבל אין בו דין גוד או איגוד ואם יש באלו השני כרכים תורה ותורה נביאים ונביאי' יכול לכוף לחבירו שיחלוק עמו בתרא.
כתב הרשב"א מקומות בית הכנסת אין ראויין לחלק וכן בתים רובן אינן ראויין לחלק וגם אנו רואי' שאין האחין והשותפין מקפידין זה על זה וכיון שכך אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. שותף התובע מחבירו כדי יין של שותפי' ואומ' כל אותן שיש בהן הסימן שלי הן יכול לומר האחר אשתקד כלומר השנה שעברה היו החביות שאתה אומ' שלך עכשו הן שלי בתרא. שותפין שקנו שדה בשותפות זה שני חלקים וזה חלק אחד יכול לכוף בעל שני חלקים שיתנו לו במצר אחד בשע' חלוקה כמו שכתבתי בבכור ופשוט (ביתומים בח"ב תמצאנו מבואר) אבל ג' קנו בשותפות שדה והאח' קנה חלק אחד מהם אין יכול(ין) לכוף שיתנו לו במצר אחד שני חלקיו מאחר שבא מכח אחר כמו יבם ופשוט (כמו שכתבתי בדיני כתובה בחי"ב על ענין יבם) כך דקדקו הפסקנים בתרא.
<h2>דף יג.</h2>
בכל מקום שאין בו דין חלוקה יכול לעלות ולומר גוד או איגוד כלומר או תן כך או אתן כך חוץ מחצר שאינו ראוי הבית בלא חצר וכיון שהבתי' מספיקין לשניהם צריכי' הם להשתמש בשותפו' בחצ' ואם הוא דבר שאם יחלק שמו עליו אפילו פחות מכדי חלוקה חולקין או מעלין בדמים ופרש"י גוד או איגוד או אתן כך או תן כך כלומר קוץ דמים וקני לך חלקי או אקוץ דמים ואקנה חלקך אפילו שוה מנה במאתים. ובחצר שאין בה דין חלוקה אם אמר לו טול אתה שיעור הד' אמו' ואני פחות אין שומעין לו ואם אמר לו טול אתה שיעור בדמים ואני פחות או אתה פחות ואני שיעור בדמים אין שומעין לו דאין שתי הלשונות נכוחות לשניהם כמו גוד או איגוד כי כשאמר לו טול אתה פחות אינו ראוי פחות מד' אמות לכלום או אם אמר לו טול אתה שיעור בדמים ואני פחות מד' אמות הנשארות או אטול הכל בדמים אף על פי שלא הגיע לחבירו למיגד הכל שומעין לו דכמו אם אמר טול אתה הכל בדמי' או אני אטול את הכל בדמים שומעין לו כמו כן בכאן כי אומר לו אם תרצה לקנות מחלקי קנה עד השיעור ודי לך כי אינך צריך לכל חלקי ואם אינך רוצה אקנה הכל או עד השיעור אם אתה צריך לפחות הנשאר בתרא. בכל מקום שאומרין גוד או איגוד דוקא שיד שניהם משגת אבל אם יד הא' משגת והאחר עני אמרינן דגוד איכא איגוד ליכא ורב אלפס כתב שהכל תלוי בתובע אם התובע עשיר אפילו הנתבע עשיר יכול לכופו ואם התובע עני מאחר שאינו יכול לומר כי אם גוד אבל לא איגוד יכול לכופו לעשיר לקנות וכן עיקר בתרא. גוד או איגוד בדבר שתשמישו שוה אבל בדבר שאין תשמישו שוה כגון שתי שפחות שאין מלאכתן שוה וכל אחד צריך למלאכת שניהם אין כאן דין גוד או איגוד ואפילו שתיהם שוות בדמים וכגון שיש להם שדה וכרם ואין בכל אחת דין חלוקה ואפי' דמיהן שוין אין בו דין גוד או איגוד אבל בכל אחד לבדו יש בו דין גוד או איגוד. וכן בב' שדות אחת גדולה ואחת קטנ' או עדית וזיבורית ואין בכל אח' מהן לזה ולזה מאחר שתשמישן שוה יכול הא' לומר לחבירו טול אתה מן העדית בשומא בשיווי מן הזיבורית וכן בקטנה וגדולה טול אתה גדולה ואני קטנ' ותן לי העודף בקרקע אף על פי שאינו ראוי או אני אעשה כן. ושני כלים שאין תשמישן שוה אם אמר א' מהם טול אתה א' ותן לי כך וכך דמי' או אני (אתננו) [אטלנו] ואתן דמים אין שומעין לו אלא ישתמשו כל אח' זמנו בו כפי הענין אבל אם אמר א' מהם טול אתה שתיהן ותן לי כך וכך דמי' או אני אטלם ואתן דמים או שאמר ישאר הא' משותף והשני טול אותו בכך וכך או אטלנו שומעין לו בתרא. כתב ה"ר יונה דין גוד או איגוד ביורשין או במקבלי מתנה אבל לקחו בשותפות בית ואין להם מקו' אחר לדור או שלקחוה להשכיר אין בו דין גוד או איגוד שהרי לדע' קנאוה שיהיו משותפי' בו לא שיקנ' חלק חבירו. ועו' כת' דלא שייך דין גוד או איגוד אלא דוקא בדב' שמשתמשין בו בשותפו' כגון בית דירה או מרחץ או טלית או בי' הבד ואין נוח לישתמש בו עם חבירו ולפיכך אומרי' לו גוד או איגוד אבל שדה שיוכל לעובד' בשותפות או למוסרה לאריס אפי' אין בו כדי חלוק' אין בו דין גוד או איגו' ע"כ וכתב הרא"ש כי אין נראין לו דבריו כלל במה שכתב כי בשדה אין בו דין גוד או איגוד וכן עיקר כי אין חלוק בדין גוד או איגוד בין יורשים לשותפים למקבלי מתנה בתרא. ואם יש להם מקום א' לדור ונפל או נשרף בית של א' מהם או העני יש בו דין גוד או איגוד וכן עיקר כי אין חלוק בדין גוד או איגוד בין יורשין לשותפין למקבלי מתנה וכן כתב הרמב"ם בתרא. כל דבר שאין בו דין חלוקה ולא רוצה לקנות א' מהם חלק חבירו שוכרין אותו והריוח לאמצע ואם אין מוצאין לשכרו אם הוא דבר שאינו יכול להשתמש בו כל אחד זמן מועט כגון חצר וכיוצ' בו משתמשין כל א' בו שוה שאין דרך ליפנות ממקום למקום תמיד וכן כלים או ספרים או עבדים משתמשין בהם בלא זמן ידוע לפי מה שהוא לא כל יום ויום בתרא. שוכר מחבירו חצי חצר או שנים ששכרו מקום א' אם ראויין לחלק חולקי' ואם לאו גוד או איגוד כלו' שכור חלקי או אשכור חלקך בתרא. וכן אם הניח להם אביהם בית מושכרת אומרים בו גוד או איגוד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. כתב הרשב"א בתשובה שאין אומרין גוד או איגוד אלא בדבר שגופו קנוי אבל אם היה להם קרק' שאינו ראוי לחלק במשכונה הרי הוא עומד ליפדות ואז יחלקו הדמים וכל שכן שטר חוב שאין אומרין בו גוד או איגוד כיון שעומד ליגבו'. שותף כיון שנפל גורל לאחד מהן אפילו לא נפל לחבירו הן קרקע הן טלטל קנו כולן בתרא וברשב"ם.
<h2>דף קו:</h2>
שותפין שחלק אח' מהם או שנים בלתי חבירו טלטל או קרקע בפני בית דין שלשה הדיוטות דבקיאי בשומ' או תרי מגו תלתא מה שעשה עשוי והאחר אינו יכול למחות. אבל אם אמר בעילוי דמים כגון אני אתן מחלק פלוני כך וכך יות' מעו' שומעין לו ואפילו האחד עומד וצווח חולק בעל כרחו ומתעסק בחלקו לעצמו. ואם חלק בפחות משלשה לא עשה כלום וכל מה שהרויח הרי הוא לאמצע ודוקא בדבר שצריך שומא ואם הוא דבר שאין צריך שומא כגון מעות יכול לחלוק בלא חבירו ובלא בית דין והוא שיהיו המעות שוין אבל אם אינן שוין כגון טבי ותקולי לא יחלוק בלא רשות בית דין. ועוד מוכח בפ' בית כור שאם חלקו שנים בלא רשות בית דין ולא הניחו חלק לשלישי שהיה עמה' שאם ירצה השלישי כשיבא ליטול חלקו המגיעו מכל אחד ולא ירצה לבטל החלוקה מכל וכל כי השנים הנשארים אין שום אדם יכול לחזור בו ולומר נחזור נחלוק מאחר שהיה להם שלישי ונתרצו ביניהם ובודאי אם השלישי רוצה מכל וכל לבטל החלוקה הרשו' בידו מא' שלא היה בבית דין בתרא וברשב"ם מציעא. שותפין שחלקו בלא עדים מעליא ומהניא חלוקה דלא איברו סהדי אלא לשקרא קדושין. שותף שרוצה לחלוק בלא דעת חבירו צריך שיחלוק בפני שלשה או תרי מגו שלשה מציעא.
